מאיש יצחק נ' מע"צ

פסק דין

המקרקעין והעברות הזכויות בהם

1.חלקה 4 בגוש 6346 בפתח תקווה ששטחה הרשום היה 22,406 מ"ר (להלן:" החלקה") היתה בבעלותם של ה"ה הופמן. ביום 25.7.1965 מכרו ה"ה הופמן לה"ה שור שטח של 2,406 מ"ר מהחלקה. המכירה בוצעה באופן שהופמן מכרו לשור 2,406/22,406 חלקים בלתי מסוימים בחלקה, וכן החכירו להם לתקופה של 999 שנים שטח מסוים בחלקה, כמצוין בתשריט שצורף להסכם המכר. החלק בחלקה בו קבלו ה"ה שור זכויות בלעדיות כונה (ויכונה להלן) "מגרש ב'". על מגרש ב' היה בנוי מבנה של בית אריזה. לה"ה הופמן נותרו הזכויות ביתרת החלקה – שכונתה "מגרש א'".

בשנת 1979 מכרו ה"ה שור את זכויותיהם בחלקה (קרי במגרש ב') לה"ה גולדברג. בשנת 1985 השכירו גולדברג את מגרש ב' לחברה בבעלותו של מר יגאל הלל, ששמה "המקום של יגאל" (להלן: "החברה" או "המקום של יגאל"). מר הלל הסב את המבנה למסעדה, ששמה "המקום של יגאל". ביום 20.8.1996, העבירו גולדברג את כל זכויותיהם במגרש ב' לחברה, והחברה נרשמה בפנקסי המקרקעין כבעלים של 2,406/22,406 חלקים בחלקה 72, והיא נרשמה גם כחוכרת של 2,406/22,406 חלקים בתנאי שטר החכירה המקורי, על שטח שסומן בתשריט.

ביום 2.11.1990 רכש התובע מה"ה הופמן את זכויותיהם בחלקה (קרי במגרש א'), ובבעלותו נרשמו 10,000/11,203 חלקים בחלקה. התובע רכש את הזכויות כשהן כפופות לצו ההפקעה – כפי שיתואר להלן. השימוש בשני חלקי החלקה היה נפרד במהלך כל השנים.

ההפקעות

2.ביום 3.6.1982 פורסם ברשומות צו שהוצא על ידי שר הבינוי והשיכון מכוח סמכות ההפקעה המוקנית לו בס' 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: "צו ההפקעה"). בצו ההפקעה יועד להפקעה שטח של 10,230 מ"ר משטח החלקה. השטח שנועד להפקעה כולל את כל מגרש ב', וכן שטח של 7,824 מ"ר ממגרש א'.

לאור צו ההפקעה, נרשמה ביום 4.6.1991 פרצלציה לא רצונית של החלקה. החלקה חולקה לשתי חלקות – חלקה 72 הצפונית בשטח של 12,176 מ"ר וחלקה 73 הדרומית בשטח של 10,230 מ"ר - שטח זה הוא השטח שהופקע. חלקה 73 נרשמה על שמה של מדינת ישראל. חלקה 73 אוחדה עם חלקות אחרות ונוצרה חלקה 146, שנרשמה בשנת 1991 בשמה של מדינת ישראל.

3. בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 305/00 (שיתואר להלן), קבע בית המשפט העליון בהקשר זה כי:

"ביום 18.4.1982 הוצא צו על ידי שר הבינוי והשיכון מכוח ס' 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 לפיו הופקעה עבור מע"צ מחציתה הדרומית של החלקה ההסטורית, לצורך הרחבת צומת ירקון. השטח שהופקע כלל את מגרש ב' כולו וחלק ממגרש א', כפי שעולה ממפה מצבית שהוכנה על ידי מודד מוסמך".

כפי שיפורט להלן, מע"צ טענה כי היא תפסה חזקה בשטח של 9,203 מ"ר בלבד מכלל השטח שהופקע, וכי בגין יתרת 1,023 מ"ר לא נתפסה חזקה ולא שולמו פיצויים. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס למיקום השטח בו מע"צ לא תפסה חזקה.

4.בשנת 1993 נזקקה מע"צ ליתרת שטחו של מגרש ב' בו היא טרם תפסה חזקה - השטח בו התנהלה המסעדה. מע"צ באה בדברים עם מר הלל, אשר דרש כי מע"צ תעמיד לרשותו שטח חלופי. במחצית שנת 1996 הגיע מר הלל להסכמה עם מע"צ (הסכמה שתכונה להלן: "ההסדר בין מע"צ ליגאל"), לפיה היא תעמיד לרשותו לשימושו שטח מתוך מגרש א' שהופקע על ידיה. כן הוסכם כי מע"צ תדאג לכך שהוא יקבל היתר לבניית מסעדה על שטח זה.

מכוח ההסדר בין מע"צ ליגאל, מע"צ העמידה לרשות החברה שטח במגרש א'. מע"צ הגישה בקשה לקבלת היתר בנייה לבניית מסעדה בחלק ממגרש א'. היתר כזה ניתן, וכן ניתן למבנה שהוקם רישיון עסק למסעדה. החברה בנתה מבנה חדש למסעדה במגרש א', ופינתה את המבנה הישן ששימש אותה כמסעדה שהיה במגרש ב'. התובע טוען כי מע"צ נתנה לחברה מגרש בשטח של 760 מ"ר, שעליו בנויה המסעדה עד היום (מגרש זה יכונה להלן: "מגרש המסעדה"). מע"צ טענה כי השטח שניתן לחברה – מגרש המסעדה - כלול בשטח שהופקע על ידיה, אך תפיסתו נדחתה לשלב מאוחר יותר. מדובר לטענת מע"צ בשטח שהיא טרם תפסה בו חזקה.

5.ביום 13.4.1994, פורסם ברשומות צו הפקעה נוסף, מכוחו הופקע שטח של 895 מ"ר מחלקה 72, ומע"צ תפסה בו את החזקה לצורך הרחבת המחלף. התובע טוען כי עד היום לא שולם לו פיצוי על הפקעת שטח זה.

התביעה הקודמת

6.בשנת 1998, הגיש התובע תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד החברה (ה. פ. 387/98, להלן: "התביעה הקודמת"), בה הוא עתר כי בית המשפט יצהיר כי לחברה אין כל זכויות בחלקה 72, וכי בית המשפט יורה על ביטול רישומה של החברה בלשכת רישום המקרקעין ב-2,406/22,406 חלקים בחלקה. מע"צ לא צורפה על ידי התובע כצד לתביעה הקודמת. בית המשפט המחוזי נעתר רק באופן חלקי לתביעת התובע, והוא הגיש לכן ביום 2.12.1999 ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 305/00).

ערעורו של התובע התקבל, ובית המשפט העליון קבע בפסק דינו מיום 20.12.2001 כי החברה רכשה זכויות רק במגרש ב'. בית המשפט העליון הורה, לכן, בפסק דינו על מחיקת זכויות החברה בחלקה 72 (פסק דין זה יכונה להלן: "פסק הדין בערעור"). יוער שמע"צ טענה כי היא לא ידעה מראש על המחלוקת שהיתה קיימת בין התובע לבין מר יגאל הלל ביחס לאופן חלוקת הזכויות בחלקה.

התביעה דנן הוגשה ביום 22.3.2006.

טענות התובע

7.לטענת התובע, כשמע"צ החליטה כי מגרש המסעדה אינו נחוץ לה למטרת ההפקעה, היה עליה להחזיר את המגרש לידי התובע, ולא למסור אותו לחברה במסגרת ההסדר בין מע"צ ליגאל.